לפגישתנו הראשונה היא הגיעה נסערת.
זה היה ערב חג ובחוץ הרחובות התמלאו אנשים ומשפחות שמדדו בגדים
חגיגיים ורכשו מתנות למארחים. היא התיישבה מולי קפואה, מגמגמת, התנצלה .
הבאתי לה מים בכוס זכוכית, הרגעתי אותה ואמרתי לה שזה בסדר. היא הייתה נראית רחוקה אלפי שנות אור מאווירת הקדושה שאפפה את הרחוב.

אט אט היא נפתחה והחלה לדבר, לשפוך את הלב. אחרי כמה דקות החלו לזלוג לה הדמעות.
הקשבתי לה, כאבתי איתה. זה הרגיש כאילו הכאב הזה "גר" יותר מדי זמן בגוף שלה וחיכה
כבר לצאת החוצה. היא בכתה בכי של ילדה.
לאחר כמה רגעים היא סיפרה לי שסובלת מכאבי ראש כרוניים וחוסר שקט שיש לה בחיים.
היא התגרשה לא מזמן, יש לה 3 ילדים ועכשיו חוסר הוודאות גדול מדי. מה עם הדירה?
מה יהיה עם הכסף? היחסים עם הגרוש עלו על שרטון רציני והם מתקשרים רק דרך עורכי דין.

בעבודה שלה איבדו את הסבלנות כלפיה אחרי כמה טעויות קריטיות שעשתה, ומצב הרוח שלה
נמצא בשפל המדרגה. היא תפסה את הראש בשתי הידיים. נשמה בכבדות.
הקשבתי לה קשב רב. לאחר מכן ביקשתי ממנה שתעצום עיניים. רציתי לקחת אותה למקום חדש,
אחר, לכמה רגעים שתחווה שקט.

ביקשתי ממנה שתיקח הרבה אוויר ותוציא החוצה. וככה למספר דקות היא מצאה את עצמה מביטה על הגלים,
בחוף שהיא הכי אוהבת, ולא רחוק ממנה היא הבחינה בילדים שלה רצים אליה מאושרים מאוזן לאוזן,
שמחים וקורנים כל כך. על קו החוף היא פגשה את הבוס שלה בריצת בוקר, הוא חייך אליה והחמיא לה
על עבודתה האחרונה ואמר: "תיהני מהחופש, מגיע לך". היא הביטה למים הצלולים וראתה שפניה היו שונים,
הפנים שהשתקפו במים היו פנים של לביאה. היא שטפה את פניה במים הכחולים.

כשהיא פקחה את העיניים בחדר היא זהרה. היא פגשה את הפוטנציאל, את התקווה, את האושר שלמעשה
מצוי בה כבר עכשיו. אנחנו שוכחים שאנחנו לא נסיבות חיינו. ולעתים נשאבים לתוך הסיפור הזה. נכון,
יש לה הרבה עבודה לעשות במציאות והיא צריכה להיות מאוד ערנית ולהלחם אבל הזכרתי לה שמצויים
בה הכוחות להגיע למקום חדש. היא הצליחה לדמיין את זה, לא אני.

ואז נזכרתי בטכנאי המחשבים שהיה אצלי בבוקר בגלל המחשב שלא עבד לי. הגיב מאוד באטיות, קפא לפעמים.
הטכנאי אמר לי: אתה חייב לסגור כמה מהחלונות, לנקות את "ההיסטוריה" לפעמים, למחוק את "העוגיות" ככה
המחשב יעבוד לך יותר מהר ונקי. שמעמיסים עליו הרבה מאוד הוא קורס ולא מגיב. וכך גם אנחנו בני האדם. זקוקים
לפעמים לשקט הזה הפנימי כדי לפעול נכון בכל נסיבות החיים שלנו.

כשהיא יצאה מהפגישה עוד לא נפתרו לה כל בעיות החיים אבל היא יצאה מחויכת ואמרה לי: אני מרגישה הקלה גדולה
ואני באמת צריכה לאפשר לי לכמה רגעים שקט שיחזיר לי את השליטה והמיקוד שאני צריכה בדיוק. מחכה לי התמודדות
גדולה עם הרבה מאוד מצבים אבל אני לביאה, לביאה אמיתית.

בואו לגלות את האריות שבכם!

 💡 רוצה לקרוא ולהיחשף לעוד תכנים ולשמוע על פעילויות? הנה כאן בתגובה נמצאת ההזדמנות או בצור קשר