תחשבו על זה רגע, איזה יום מיוחד ומוזר הוא הט"ו באב. ביום הזה אנחנו חוגגים אהבה, אבל היי..מה עם שאר השנה? מדוע ביום הזה אנחנו משקיעים יותר ומתאמצים? מדוע אנו מפחדים לאהוב בשאר השנה? מה גורם לנו להיות מכווצים ביתר הימים?
זה תמיד אהבה
ביהדות ט"ו באב (חמישה עשר בחודש אב) מצויין כיום מועד של שמחה בסימן פיוס ואהבה בעם ישראל. המשנה מתארת את ט"ו באב בארץ ישראל בימי קדם כיום שבו היו לובשים בגדי לבן שאולים, הנשים היו יוצאות לכרמים לרקוד לשם שידוכים (היום יוצאים לפאביםJ) וכך מהתקופה החקלאית הקדומה הושרש לו היום המיוחד הזה – אנחנו קוראים לו ומאמצים אותו בשמחה כ"חג האהבה".
באופיו המודרני הט"ו באב הוא ערב בו אנחנו משקיעים בבן או בת הזוג שלנו, קונים, מתאמצים, ומציינים את היום הזה באהבה יתרה. אז אני מאוד בעד כמובן אך רוצה לקחת אותכם למקום חדש.
שפת הNLP
בחיי כמאמן NLP אני נפגש עם אנשים רבים שלמעשה רוצים לעבור ממצב של פחד, חרדה, אורח חיים חסום למצב של שפע, שחרור, אורח חיים של אהבה. ואהבה לא חייבת להתגשם רק בט"ו באב. אהבה יכולה להתקיים כדרך חיים ורק אז תרגישו כמה ט"ו באב חסר מאמץ עבורכם, כמה פשוט נחמד שהוא שם וכולם מצטרפים. העניין הוא שבשביל לאהוב באמת את בן או בת הזוג שלנו אנחנו צריכים להתחיל מהבית, כלומר מעצמנו. אם לא נדע לקבל ולאהוב את החלקים שבנו, החיצוניים והפנימיים שום ט"ו באב לא יעזור. המפתח הגדול הוא קודם כל להסכים. להסכים להיות מי שאנחנו, להסכים לקבל כבר עכשיו את האדם שהפכנו להיות. בקבלה המוחלטת אנחנו מקבלים ואוהבים גם את הדברים הפחות טובים וזה חשוב וקריטי להמשך הדרך שלנו. אהבה עצמית חשובה מאוד עוד לפני האהבה הזוגית והאהבה לילדים.
והאהבה שלנו לעצמנו מתחילה במילים שאנחנו בוחרים, בשפה. למילים האלו יש משקל עצום על חיינו. המילים שלנו מנתבות את הדרכים בהם נלך, בסדנא שלי "מילים יוצרות מציאות" אני רואה את זה באופן מובהק. יש מילים שגרמו לאנשים רבים להתקע, לחיות בפחד, לא לאהוב את עצמם שנים על גבי שנים ורק כשהם שמו לב ו"החליפו" את המילים, את השפה, את ההתניות האהבה פרצה לחייהם. כי האהבה נמצאת עמוק בפנים אצל כולנו. נולדנו מהאהבה אבל משהו בדרך יתפקשש, אפשר להחזיר את זה ולחגוג כל השנה ולא רק בט"ו באב.
חג אהבה שמח
יוסי שטרית