שליאת הגיעה אלי, היא שאלה אותי אם יש לי תרופה נגד הפחדים שלה. חייכתי אליה ואמרתי לה שפחד זה חלק מהחיים וחשוב להבין שבלעדיו לפעמים נישאר במקום של תחושת חוסר שליטה, חוסר אונים. ליאת חייכה אלי חזרה ואמרה "אני מוכנה לוותר עליו, כי גם ככה היא מרגישה עם הפחד בחוסר אונים, אותי הוא רק תוקע! שום דבר טוב לא יוצא לי ממנו." ליאת הסבירה לי שבחלק מהמצבים היא מרגישה שהיא מפחדת לפחד.
הרבה אנשים נמצאים היום במצב דומה הפחד מהפחד, הפחד מהחרדה הבאה, אך כאשר הם מנסים להימנע מלעשות עוד צעד הם אינם חושבים על ה זה עלול לגרום ואחד הדברים הבולטים זה שתחושת הביטחון נפגעת והבטחון העצמי שלהם יורד. הם עסוקים שמחשבה איך אני נמנע מהפחד או מהתקף החרדה הבא.
אפשר להבין אותם לא כך? הפחד להכיר בעובדה שהנה אני פוחד ממשהו או ממישהו ואין לי שליטה בדבר או הפחד שזה מה שיעורר בי את החרדה הבאה. הנקודה היא שכאשר אני נמנע זה מה שנותן עוד כוח לחרדה הבאה ודווקא ההסכמה להסתכל לפחד בלבן בעיניים זה מה שיכול להפחית ת עוצמת הפחד והחרדה.
קצת עובדות על האמת הביולוגית שלנו הקורטקס, קליפת המוח הוא אחראי על המחשבות שלנו. האמיגדלה תפקידו להיות הפעמון שלנו באיתור דברים יוצאי דופן כלומר סכנות וברגע שהאמיגדלה מזהה סכנה או את הטריגר היא מפעילה התראה שזו מעוררת את הפחד או החרדה.
אז מה עושים? אני יודע שידע לא עושה הבדל ובסופו של דבר הפעולות שלנו הם אלה שמשפיעות עם זאת חשוב שתבינו שכדאי להתחיל ללמד את האמיגדלה שאין סכנה.
נסו לרגע להיזכר שדבר שעורר בכם בעבר פחד ויותר מזה אך כאשר עשיתם את אותה פעולה שוב ושוב מפלס הפחד ירד עד שנעלם. כמו כל דבר שאני עושה פעם ראשונה, מסכימים?
כלומר ככל שאני איחשף יותר ויותר למקור הפחד הוא יתחיל להירגע ולהשפיע עלינו. כלומר הקורטקס, קליפת המוח יחווה פחד ואת המידע הזה יעביר לאמיגדלה היא תבין שאפשר אחרת.
אז מה אני אומר כאן בעצם, ככל שאני איחשף לטריגרים שמפעילים את הפחדים והחרדות אלה יירגעו יותר. מפחיד? כן, לפעמים אפילו מאוד מי שחווה התקף חרדה יודע שזה אפילו קשוח. מדרון המחשבות, התחושות שאינן פוסקות לרגע ובעקבות זאת הצד הפיסי שרק נותן מעטפת שלמה לסיטואציה לא נעימה ובמיוחד אם חווית את זה פעם אחר פעם ואתה כבר מכיר את זה, מה שמביא אותנו לעיתים לשות הכל כדי לא להיות שם שוב ואם נקרא לזה בשמו זה מצב ההימנעות. עם זאת ככל שאני נמנע יותר המחיר מצטבר והופך להיות כבד.
והשאלה שכדאי לשאול עד מתי להמשיך כך ואם אני בכלל מסוגל. אך אם יש סיבה לפחד ואנחנו לומדים לזהות את הכפתורים שמביאים אותנו למצבי פחד או חרדה, אז למה להמשיך?
ברור כי הימנעות היא פתרון שאם אני יכול לומר שהוא טוב רק להתחלה אך אם אני מזהה שמצב זה חוזר שוב ושוב, עלי לעשות משהו.
אז אפשר לפחד מהפחד אפשר להיות בהימנעות, אך אפשר גם להתחיל לפעול.
