הגיע הזמן להפסיק להיות מתוסכל

הגיע הזמן להפסיק להיות מתוסכל

 
הכעס שלך במרבית המקרים מגיע מתסכולים רבים על דברים שאתה לא מסופק בהם, או לא קיבלת עבורם מענה. יש מגוון רחב של אנשים ולהם יש את הדרך בה הם מתמודדים ומבטאים את התסכול וזה שונה מאחד לאחד. למעשה כל אחד מבטא את הכאב שנובע מהתסכול ברוב המקרים על בסיס הרגל מהילדות והדרך בה התמודד עמו אז.
הדרך בה אנו מתמודדים עם התסכול שלנו בעבר משתנה מאדם לאדם ולמעשה גם אתה אימצת לעצמך דרך להתמודד וזו דרך של הישרדות שלך והדרך בה אתה מגן על עצמך. הדרך הזו אנו שומרים לעצמינו וגם כאשר אנו בוגרים עדיין יכולים למצוא את עצמנו משתמשים בצורה דומה.
הנקודה החשובה היא שהרבה מהפעמים אתה לא באמת מחובר להתפתחות שלך, ללמידה, לעשייה וליכולות שלך כפי שהם היום, והזיכרון שלך מעלה למודעות ולמחשבות שלך כמי שהיה אז חלש, חסר אונים, פחדן, ביישן, בודד, אשם ואולי אף תחושה של חוסר משמעות ובהתאם לכל אלה אתה מתנהג. סוגיה זן משפיעה על הסביבה בה אתה חי ויתכן שכמו שהיית ילד ציפתה שהקרובים לך, הוריך, משפחתך, הגננת, המורה יגנו וישמרו עליך וכך אתה מצפה גם היום מהקרובים לך וכאשר אלו לא מסופקים הנך מתוסכל, שאותו תסכול מביא כאב שמוביל לכעס או מרמור ואולי עצב או כל תחושה אחרת בהתאם למקרה.
יתכן שאתה מאלה ששומרים את התסכול בתוכך ויתכן שאתה מאלה שמתפרץ או מגיב בדרך אחרת. חשוב להבין שכל ההתפרצויות או התגובות למעשה הן הצעקה או האמירה של אותו תסכול המצוי בתוכך.
 
אם כך מה עושים עם אותו תסכול שמצוי בתוכנו?
ראשית עלינו להבין ממה התסכול נובע ואם הפך לרגש אחר כמו כעס או עצב, תחילה עלינו להתבונן פנימה ולהבין מה הצורך שלנו ברגע זה? לדוגמא אם זה במסגרת העבודה כאשר אתה לא מרוצה מהמקום בו אתה נמצא ורוצה לעשות שינוי ואז הפחדים שלך משתלטים וכתוצאה מכך התסכול שלך גורם לך לכעוס או לעצבות ואלה באים לידי ביטוי גם בהתנהגות שלך כלפי עצמך או כלפי הסובבים אותך.
עדי (שם בדוי) הגיע אלי כאשר התמודדה עם מצבי רוח משתנים ועם כעסים ועצבות שבאו לידי ביטוי בהתנהגות שלה מול חברותיה שהפכה להיות חסרת סבלנות ומול משפחתה עצבנית ותגובתית לכל דבר שקורה בבית או במקרים מסוימים הסתגרה בתוך עצמה ורצון להיות לבד.
לאחר ברור ושאלות ממוקדות היה ברור כי את אותה תחושה חוותה בעבר ולטענתה היא הייתה “הפראיירית” של המשפחה ולמעשה שבכל פעם שהיה צריך לעשות משהו בבית הוריה ושאר המשפחה היו פונים אליה ודרשו ממנה לעשות זאת כי ידעו שהיא לא תתנגד.
בהמשך הטיפול עדי הבינה שהיותה ילדה לא גילתה שום התנגדות גם כאשר לא רצתה לעשות משהו היא אינה התנגדה ולא תקשרה זאת כי פחדה מהתגובות של משפחתה. גם בזה טיפלנו, אך כאשר בדקנו כיצד עדי מתמודדת עם זאת כיום עדי ראתה את הוויתור ושאינה עומדת על דעתה מתוך מחשבה של פחד כיצד התנגדותה תתפרש, עדי הפכה להיות מרצה של הסביבה.
עדי הבינה שיכולה למנוע את התסכול אם רק תפנה בקשות לסביבה או לדבר את רגשותיה ותחושותיה. כמו להשתמש במילות בקשה ולבקש זו אינה חולשה וההפך הוא הנכון כי לבקש מראה את יכולתך את הביטחון שיש בך וכן קל יותר לסביבה להבין אותך ולדעת על הצרכים וההתמודדות שלך במצבים שונים.
לסיום עלינו להבין כי תסכול מצוי בפער בין המצוי למצב הרצוי.
יוסי שטרית – נתיב האומץ
מרצה , מטפל ומאמן לבחירה בחיים
השארת תגובה